Vayedaber

הלכה: לִפְנֵי אֵידֵיהֶן שֶׁלְּגוֹיִם כול'. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מִכָּא וְהָבִ֤יאוּ לַבּוֹקֶר זִבְחֵיכֶ֔ם לִשְׁל֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶֽם׃ אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוּסֵי. אִין כֵּינִי אֲפִילוּ בַגָּלִיּוֹת. דְּתַנֵּי. נָחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר. יוֹם אֶחָד בַּגָּלִיּוֹת אָסוּר. מַאי כְדוֹן. תַּמָּן בָּֽדְקוּ וּמָֽצְאוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין צָרְכֵיהֶן לְיוֹם אֶחָד וְאָֽסְרוּ יוֹם אֶחָד. בְּרַם הָכָא בָּֽדְקוּ וּמָֽצְאוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין צָרְכֵיהֶן לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים. וְאָֽסְרוּ לָהֶן ג' יָמִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן. היינו טעמא דבדקו התם בגולה ומצאו שהן עושין צרכיהן לע''ז ליום אחד ולפיכך לא אסרו אלא יום אחד לפניהן:

מאי כדון. הש''ס הוא דקאמר ומ''ט דנחום המדי:

אין כיני. אם כן הוא דיש סמך לזה מן המקרא אפי' בגולה יהי' הדין כן אלמא פליג נחום המדי בתוספתא ריש פ' א' וקאמר דבגולה יום אחד בלבד לפני אידיהן הוא דאסור:

גמ' שמע כולהון מהכא. לכל דאמרינן שלשה ימים לפניהן שמע להן להביא סמך מן המקרא הזה שהנביא הוכיחם ואמר באו בית אל ופשעו וגו' והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימי' מעשרותיכם אלמא דמדרך עובדי ע''ז להקדים בשלשת ימים לפניהם:

משנה: 1a לִפְנֵי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלשָׁה יָמִים אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן לְהַלְווֹתָן וְלִלְווֹת מֵהֶן לְפָרְעָן וְלִפָּרַע מֵהֶן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִפְרָעִין מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵצֵר לוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר הוּא עַכְשָׁיו שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמָן׃ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם וּשְׁלשָׁה יָמִים לְאַחֲרֵיהֶם אָסוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לִפְנֵי אֵידֵיהֶן אָסוּר לְאַחַר אֵידֵיהֶן מוּתָּר׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לאחר אידיהן מותר. וכן הלכה. ורבנן בתראי לטפויי קאתו דאפי' בדיעבד אסור ואין הלכה בזה כוותייהו אלא כת''ק. ובגולה שאין אנו יכולין לעמוד על עצמינו מלישא וליתן עמהן שעיקר פרנסתינו מהם ועוד משום יראה אינו אסור אלא יום אידם בלבד והאידנא נהוג עלמא היתר אפי' ביום אידם משום דקים להו לרבנן בגוייהו דלא אזלי ומודו דכל הני דאיתסר בזו המסכת מיירי בעובדי עכו''ם וע''ז ממש. וכדאמרינן בפ''ק דחולין דעכו''ם שבחוצה לארץ לאו עובדי עכו''ם הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם:

ר' ישמעאל וכו'. טעמא מפרש בגמרא:

מפני שהוא מיצר לו. על מעותיו שאינם חוזרים לו ולא אזיל ומודה:

מלפורעם. דכשהן נפרעין אזלי ומודו לע''ז ביום אידם וכן כשפורעין:

מלהלוותם. מעות דלא הדרי בעינא דמלוה להוצאה ניתנה:

מלהשאילן. בהמה וכלים מידי דהדרי בעינא:

אסורין מלשאת ומלתת עמהן. למכור ולקנות משום דאזלי ומודו לעכו''ם ביום אידם:

מתני' לפני אידיהן של נכרים. שם כינוי הוא לחגיהם ולמועדיהם:

שמח הוא לאחר זמן. למחר ביום אידו אזיל ומודה והלכה כחכמים. ודוקא במלוה בשטר אסור הוא להפרע מהן אבל במלוה על פה שרי מפני שהוא כמציל מידם:

מַה מְקַייֵם רִבִּי יוּסֵי אָהֵן קִרְייָה וְהָבִ֤יאוּ לַבֹּ֨קֶר֙ זִבְחֵיכֶ֔ם וגו'. בְּמַלְכוּת יָרָבְעַם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. כֵּיוָן שֶׁמָּלַךְ יָרָבְעַם עַל יִשְׂרָאֵל הִתְחִיל מְפַתֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶן. בּוֹאוּ וְנַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה. עֲבוֹדָה זָרָה ווַתְרוֹנִית הִיא. הָדָא הִיא דִּכְתִיב נַֽעֲלֶ֤ה בִֽיהוּדָה֙ וּנְקִיצֶינָּה וְנַבְקִיעֶנָּה אֵלֵי֑נוּ וְנַמְלִ֥יךְ מֶ֨לֶךְ֙ בְּתוֹכָ֔הּ אֵ֖ת בֶּן טָֽבְאַֽל. אָמַר רִבִּי אַבָּא. חִיזַרְנוּ בְּכָל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצִינוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ טָֽבְאַל. אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה טוֹבָה עִם עוֹבְדָיו. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וּבָחוֹר אוֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן. וַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹמֶרֶת וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם. אָמַר רִבִּי לָא. מִן הַקּוֹצִים שֶׁבָּעָם וּמִפְּסוֹלֶת שֶׁבָּעָם. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְלֹֽא יָלִ֥ין חֵֽלֶב חַגִּ֖י עַד בּוֹקֶר׃ וַעֲבוֹדָה זָרָה אָֽמְרָה וְהָבִ֤יאוּ לַבּוֹקֶר זִבְחֵיכֶ֔ם. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵֽאָכֵל֭ וּמִֽמָּֽחֳרָ֑ת. וַעֲבוֹדָה זָרָה אָֽמְרָה לִשְׁל֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶֽם׃ הַתּוֹרָה אָֽמְרָה לֹֽא תִזְבַּ֥ח עַל חָמֵ֖ץ דַּם זִבְחִ֑י. וַעֲבוֹדָה זָרָה אָֽמְרָה וְקַטֵּ֤ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה כִּֽי תִדּוֹר נֶ֙דֶר֙ לַֽיהוָֹ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תְאַחֵר֖ לְשַׁלְּמ֑וֹ. וַעֲבוֹדָה זָרָה אָֽמְרָה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְייָה. לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַזְכִּיר גְּנַייָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּיִ֑ן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת לוֹצְצִים׃ יוֹם שֶׁמָּלַךְ יָרָבְעַם עַל יִשְׂרָאֵל אֲתוֹן כָּל יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּיהּ בְּפַתֵּי רַמְשָׁא. אָֽמְרוּ לֵיהּ. קוּם עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה. אֲמַר לוֹן. אֲפַתֵּי רַמְשָׁא הוּא אַשְׁתִּי וְלָא אַשְׁתִּי. כָּל עַמָּא שְׁתוּ אֶלָּא אִם אַתּוּן בְּעָן אָֽזְלוֹן וַאֲתוֹן בְּצַפְרָא. הָדָא הִיא דִכְתִיב כִּי קֵֽרְב֧וּ כַתַּנּ֛וּר לִבָּם֭ בְּאָרְבָּ֑ם כָּל הַלַּ֨יְלָה֙ יָשֵׁ֣ן אֽוֹפֵיהֶם. כְּל הַלַּיְלָה לֹא יָשַׁן אוֹפֵיהֶם. בּוֹקֶר ה֥וּא בוֹעֵר כְּאֵ֥שׁ לֶהָבָֽה׃ בְּצַפְרָא אֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לוֹן. כְּדוֹן אֲנָא יְדַע דְּאַתַּוּן בְּעָן אֶלָּא דַאֲנָא דְחִיל מִסַּנְהֶדְרִין דִּדְכוֹן דְּלָא יִקְטְלוּנְנִי. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אֲנָן קָֽטְלִיו לוֹן. הַהִיא דִכְתִיב כּוּלָּם יֵחַ֨מּוּ֙ כַּתַּנּ֔וּר וְאָֽכְל֖וּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם. רִבִּי לֵוִי אָמַר. הֲרָגוּם. הֵיךְ מַה דְתֵימַר כִּֽי יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל. רִבִּי לָא אָמַר. הוֹרִידָן מִגְּדוּלָּתָן. י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּיִ֑ן. יוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ שָׂרִים חוּלִין. 1b מִי גָרַם לָהֶן. חֲמַ֣ת מִיָּיִ֑ן. שֶׁהָיוּ לְהוּטִין אַחַר הַיַּיִין. מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת לוֹצְצִים. כַּד הֲוָה חֲמִי בַּר נַשׁ כָּשֵׁר הֲוָה מֵייתִיב גַּבֵּי תְּרֵין לֵיצָנִין וְאָֽמְרִין לֵיהּ. אֵי זֶה דוֹר חָבִיב מִכָּל הַדּוֹרוֹת. אֲמֲרַ לָהֶן. דוֹר הַמִּדְבָּר. וְאִינּוּן אָֽמְרִין לֵיהּ. וְלָא עָֽבְדוֹן עֲבוֹדָה זָרָה. וְהוּא אֲמַר לוֹן. בְּגִין דַּחֲבִיבִין לָא אִתְעַנְּשׁוֹן. וְהִינּוּן אָֽמְרִין לֵיהּ. חֲשִׁי. דְּמַלְכָּא בָעֵי מֵיעֲבֲד כֵּן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִינּוּן עָֽבְדוֹן חַד וְדֵין עֲבַד תְּרֵין. וַיָּ֥שֶׂם אֶת הָֽאֶחָ֖ד בְּבֵיתאֵל וְאֶת הָֽאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אפתי רמשא הוא. עתותי ערב הוא ואני כשיכור ולא שיכור וכן רוב העולם שתו שיכור המתינו עד הבקר והיה מתכוין שיסכימו לזה בנפש חפיצה ושלא יאמרו אנוסים מחמת שיכרות היינו:

מה מקיים רבי יוסי. האי קרא והביאו וגו' דמשמע דר' יוסי לית ליה כלל להסמך מהמקרא בזה:

במלכות ירבעם הכתוב מדבר. והנביא מגיד בתוכחתו בהפיתוי הדברים שהי' מפתה את ישראל ואמר להו ראו ע''ז וותרני' היא שהיא מתרת לכם מה שאסרה התורה כדמסיים לקמיה שהיא עושה טובה וכו' והתורה אמרה וכו':

וקטר מחמץ תודה. אע''פ שיש עדיין מחמץ קטר התודה:

וקראו נדבות השמיעו. אינו מקפיד עליכם מתי תביאו רק קראו נדבות והשמיעו אותן ולכשתרצו תביאו:

לא בא הכתוב. דמייתי לקמיה אלא להזכיר גנותן של ישראל ואיידי דאיירי בירבעם דריש לה לקראי דהושע דמספר בגנותן ביום אשר הקימו אותו למלך עליהם:

כל הלילה ישן אופיהם. בתמיה וכי סבורי' אתם ישן אופיהם והוא היצה''ר המחממם לע''ז בודאי כל הלילה לא היה ישן אופיהם לחשוב מחשבות רשע עד בוקר הוא בוער וגו' לגמור הדבר:

כדון. עכשיו יודע אני שבלב שלם אתם חפצים להדבר אבל מתירא אני מדין הסנהדרין שלכם:

ואכלו את שפטיהם. שכילו אותם מן העולם:

רבי לוי. וכן דרש ר' לוי שהרגום ומקרא דהחלו שרים הוא דדריש מלשון חלל היך מה דאת אמר כי ימצא חלל:

ור' לא. דריש לה מלשון חולין יום מלכנו נעשו השרים חולין שהורידן מגדולתן ולא הרגום:

מי גרם להן. לשמוע לעצת ירבעם:

חמת מיין. גרם להן:

שהיו להוטים וכו'. שעשה להן ירבעם משתה והושיב איש כשר בין שני לצנין ורשעים כדמסיים ואזיל:

והינון אמרין ליה חשי. שתוק אחרי אשר הדברים כן תדע שגם המלך רוצה לעשות כן ורוצה להוסיף ולעשות שני עגלי ע''ז כדכתיב וישם וגו':

גַּסּוּת רוּחוֹ שֶׁלְּיָרָבְעַם הִיא הֶחֱלִיטָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר יַעֲקֹב. בְּמוֹצָאֵי שְׁמִיטָּה מָלַךְ יָרָבְעַם עַל יִשְׂרָאֵל. הָדָא הִיא דִכְתִיב מִקֵּ֣ץ ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמוֹעֵד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִיטָּה בְּחַ֥ג הַסּוּכּוֹת׃ בְּב֣וֹא כָל יִשְׂרָאֵ֗ל לֵרָֽאוֹת֙ אֶת פְּנֵי֙ יְי אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֭וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כָּל יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאָזְנֵיהֶֽם׃ אָמַר. אֲנָא מִיתְבָּעֵי מִיקְרֵי קָאִים אֲנָא. וְאִינּוּן אָֽמְרִין. מַלְכָּא דְאַתְרָא קָדַם. וְאִין מִיקָרִי תִּינָייָן גְּנַאי הוּא לִי. וְאִין לָא נִיקְרִי בִּיזָּיוֹן הוּא לִי. וְאִין מַרְפִּינוֹן אָֽזְלָן סָֽלְקוֹן אִינּוּן שַׁבקוֹן יָתִי. אָֽזְלִין לוֹן גַּבֵּי רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה. הָדָא הִיא דִּכְתִיב אִם יַֽעֲלֶ֣ה ׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַֽעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵֽית יי בִּיר֣וּשָׁלַ֔ם יָשׁוּב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל רְחַבְעָ֖ם. מֶה עָשָׂה. עָשָׂה שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וְכָתַב עַל לִיבָּן. וַהֲרָגוּךָ. אָמַר. כָּל מֶלֶךְ דִּיקוּם יִסְתַּכֵּל בּוֹן. אָמַר רִבִּי חוּנָה. חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחוּכָּם. כָּל מִי שֶׁהָיָה חוֹבְרוֹ הָיָה חוֹבְרוֹ. אָמַר רִבִּי חוּנָה. וְשַֽׁחֲטָ֥ה שֵׂטִ֖ים הֶעְמִ֑יקוּ. שֶׁהֶעֱמִיק בְּרֶשַׁע. אֲמַר. כָּל דִּמְפַרְסֵים אֲנָא קְטִיל לֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ושחטה שטים העמיקו. ושחטה מלשון חץ שחט לשונם ושהעמיק ברשע למען הסטות אותם מן הדרך ואמר כל דמפרסם כוונת המלה אנא קטיל ליה והמון העם היו סבורים כי הכוונה על הע''ז שמי אשר לא יעבוד אותה והרגוך:

אמר ר' חונה. היינו דכתיב חובר חברים מחוכם ורישיה דקרא אשר לא ישמע לקול מלחשים כלומר שאינו צריך לשמוע מקול הלוחש באזניו אלא שזה מרמז בדבר וחובר ומחכים את חבירו וכל מי שהיה חוברו ובא אחריו למלוך היה חוברו לזה ומבין ברמיזת המלה והרגוך ונעשה לו חבירו ללכת בחטאתו אשר החטיא את ישראל:

והרגוך. לרמז להמלך אשר יקום אחריו שיסתכל בזה כי עיקר עצת הרשע הזה שלא ימרדו בו ויהרגוהו:

ואין מרפינון אזלון סלקון. ואם אני מניח את העם לעלות לבדם לירושלים בודאי יעזבוני וילכו אצל רחבעם אדוניהם:

במוצאי שמטה. והוא זמן הקהל הה''ד מקץ שבע שנים במועד וגו' ולפיכך נתן בלבו לזה ואמר אם נעלה לרגל ועומד אני לקרות במשנה התורה יאמרו מלכא דאתרא הוא קודם ואם אקרא שני לו זה הוא גנאי לי ואם לא אקרא כלל ביזיון הוא לי. גנאי נקרא מה שמתגנה אדם על פי מעשיו ודבריו ובזיון מה שמתבזה מאליו בפני הבריות ואינם חוששין לכבודו:

היא החליטתו. החליטה דעתו לעשות כך. א''נ טמאתו ומלשון מצורע הוא:

אָמַר רִבִּי אַבִּין בַּר כָּהֲנָא. אַף שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מָצִינוּ שֶׁבָּדָה לָהֶם יָרָבְעַם מִלִּיבּוֹ. הָדָא הִיא דִּכְתִיב וַיַּ֣עַשׂ יָֽרָבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַּֽחֲמִשָּֽׁה עָשָׂר֩ י֙וֹם ׀ לַחוֹדֶשׁ כֶּחָ֣ג ׀ אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֨עַל֙ עַל הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית אֵ֔ל לִזְבּוֹחַ בַּחוֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָ֣א מִלִּיבּוֹ. מלבד כְּתִיב. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתוֹת יְי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כמה דאת אמר מלבד שבתות ה'. והכוונה לבלבל את העם בחשבון הימים ויהיו נבוכים גם במספר ימי החדש מחמת זה למען לא ישימו אל לבם לעלות לרגל בזמנו:

אף שבתות וכו'. ודריש ליה מן הכתיב מלבד:

תַּנֵּי. עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן עִמּוֹ מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ בְיוֹם אֵידוֹ. וְתַנֵּי כֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּגוּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ. אֲבָל בְּגוֹי הַמַּכִּירוֹ מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמַחֲנִיף לָהֶן. תַּנֵּי. נִכְנַס לָעִיר וּמְצָאָן שְׂמֵחִין שַׂמֵּחַ עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְמַחֲנִיף לָהֶן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עבר ונשא ונתן עמו מותר. ליהנות לו באותן מעות דלא אסרו חכמים אלא לכתחילה:

תני. בברייתא:

ואפילו ביום אידו. מותר בדיעבד:

ותני כן. תניא נמי הכי דהקילו בדיעבד כמו שהקילו בעכו''ם המכירו אפי' לכתחילה:

מפני שהוא כמחליף להן. דלא מיחזו מה דנושא ונותן עמו אלא כמו טובה וחנופה מפני שהוא מכירו ועוד אם לא ישא ויתן עם עכו''ם המכירו יעזוב אותו וילך לישא וליתן עם אחר והוה כמחניף לו שישא ויתן עמו תמיד:

כמחניף להן. שמצאן שמחין ולא משום יום אידן הוא שמח:

חַד דּוּקֵינָר אוֹקִיר לְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא חַד דִּיסְקוֹס מָלֵא דֵינָרִין. נְסַב חַד מִינְּהוֹן וְשָׁלַח לֵיהּ שְׁאָרָא. שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמַר. יוֹלִיךְ הֲנָייָה לְיַם הַמֶּלַח. הֲרֵי בְמַכִּירוֹ הֲרֵי לְשֶׁעָבַר. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיַם הַמֶּלַח. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וַאֲנִי לֹא שְׁאָלַנִי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בֵּרִבִּי. מָהוּ לֵילֵךְ לִירִיד. וְאָסַרְתִּי לוֹ. וְהָתַנֵּי. הוֹלְכִין לִירִיד וְלוֹקְחִין מִשָּׁם עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא סוֹף דָּבָר עֲבָדִים יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִילוּ גוֹיִם. מִפְּנֵי שֶׁמְקָֽרְבָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. מַאי כְדוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אָדָם קָטָן הָיָה וּבִיקֵּשׁ רִבִּי אַבָּהוּ לְגוֹדְרוֹ. אֲבָל רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא אָדָם גָּדוֹל הָיָה וּבִיקֵּשׁ רֵישׁ לָקִישׁ לִגְדּוֹר הַדָּבָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וביקש. אע''פ כן ביקש גם ר''ל לגדור הדבר שלא יראו אחרים וירגילו עצמן בכך ויבאו להתיר אפי' לכתחיל' ובעכו''ם שאינו מכירו:

חד דוקינר. קסדור אחד כיבד לר' יודן נשיאה ביום אידו תיבה אחת מלאה דינרין וקיבל ממנו אחד ושלח לו השאר בחזרה:

שאל לר''ל. בשביל דינר אחד שקיבל ממנו והורה לו שיוליך הנאה לים המלח:

ופריך הרי במכירו הוה עובדא עוד הרי לשעבר דבדיעבד שכבר קבל הוה ואמאי אמר לו ר''ל יוליך הנאה לים המלח:

א''ר אבהו. תדע דגם בדידי הוה עובדא ששאל אותי ר''ג ברבי מהו לילך ליריד של עכו''ם לשאת ולתת עמהן ואסרתי לו ואע''ג דהתני בתוספתא פ''א הולכין ליריד של עכו''ם ולוקחין מהם עבדים ושפחות מפני שהוא כמציל מידם ור''ל אמר לא סוף דבר וכו':

מאי כדון. והשתא מאי טעמא דר''ל דאסר לרב יודן נשיאה את הדינר:

ר''ג אדם קטן היה. כלומר ניחא הא דר' אבהו דר''ג קטן היה באותה שעה וביקש רב אבהו לגודרו שלא ירגיל עצמו לשאת ולתת ביום אידם אבל ר' יודן נשיאה אדם גדול היה ומ''ט דר''ל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source